יחסים יפים לסביבה.
אתה כל הזמן דואג רק לעצמך, כמו שאתה עכשיו חושב שזה לעצמך, בכך אתה גורם לעצמך רע. אתה בזה מוגבל, אתה בזה לא מצליח. יש כאן נקודה מסוימת שהאדם צריך להרגיש אותה. יש אנשים שמרגישים את זה, ש"בא להם" יותר לצאת מעצמם, מהמוגבלות שלהם. יש להם דחף כלשהו כאילו לצאת מהגוף שלהם, לראות את העולם, בשביל מה הוא כך ולמה הוא כך, ומה יש עוד חוץ מהחיים האלה. ויש כאלה שלא מרגישים כך.
אבל אנחנו נמצאים עכשיו במצב שכל העולם סובל, הזוגות האלה סובלים. ואנחנו צריכים להסביר להם שאין לאדם שום אפשרות להינצל מהמכות, אלא אם כן לקשור את עצמם ביחסים יפים לסביבה. אם לא כן אנחנו מגיעים למצב שהיחסים שלנו הרוסים בתוך המשפחה, היחסים שלנו הרוסים בתוך העם, בתוך העולם, אף אחד לא נהנה וכולם סובלים.
והעיקר הוא שאנחנו אפילו לא יכולים ביחסים מקולקלים כאלה לספק לנו אוכל נפש. אפילו המזון, האקלים וכל מיני גורמים הולכים ומתגלים כמשהו הרוס. כמו שבמשפחה כשהיחסים הרוסים, אז הכול לא עובד.
זה כמו שבעולם אין יחס יפה ונכון בין כולם, כי הכול מקולקל. אנחנו זורקים חצי מהאוכל, אבל חצי מהאנושות גוועת ברעב. אנחנו זורקים לענייני הבריאות מיליארדי דולרים, אינסוף, אבל חצי מהעולם חולה.
חיים חדשים- שיחה 32
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה