השפעת הסביבה
"איש את רעהו יעזרו"
ניצה: אני מרגישה שאני חייבת לעשות הרבה תרגילים. זה מאוד יפה, אבל איך אתרגל את זה ביום יום?
אבל קודם כל אנחנו רואים שיש כאן מעבדה, חומר מלא לעבודה, כי האגו שלנו כל הזמן יתעורר.
ניצה: ובכל פעם הוא יציף לנו אתגרים חדשים, כל פעם מחדש.
כן. ואנחנו נצטרך כל פעם להיות יותר מתוחכמים, חזקים וחכמים. ואיך עושים זאת? הרי לנו אין כוח, אנחנו שוכחים, אנחנו יכולים בכל רגע ליפול שוב מרמת האהבה לרמת השנאה וזהו. מה אנחנו צריכים? אנחנו לא יכולים להיות אדם וחווה בלבד, כנגד הנחש. הכוח המשותף של שנינו לא מספיק לנו. אין לנו כוח לעשות את זה. אנחנו צריכים עוד זוגות כמונו, כדי שאנחנו נקבל מהם חיזוק, ודוגמה. שנסתכל שנינו, אני והוא כאחד, נסתכל עליהם איך הם עוזרים זה לזה, והם יסבירו לנו, כיצד מתייחסים, וכיצד מתחלקים בכל העבודה הזאת.
נעשה סדנאות בין הזוגות, כשכל זוג הוא יחידה אחת. מספיקים לנו חמישה זוגות, למרות שאפשר יותר, אבל כך יהיה לנו יותר קל. חמישה זוגות הם כמו חמש יחידות. ואז נתחיל לעבוד זה מול זה, עד כמה שאנחנו יכולים לחזק את עצמנו כל אחד כלפי השני. אנחנו רואים כמה שאנחנו עולים, או יורדים, ואיך הדבר קורה אצלם, ואיך זה קורה אצלנו. אנחנו מקבלים מהם הערכה כמה שהם מצליחים, ואנחנו גם נותנים להם דוגמה, בדיוק כמו בשיטה שמלמדת חכמת הקבלה, זה נקרא "איש את רעהו יעזרו".
וכך אנחנו מגיעים למצב שכבר אנחנו נמצאים בקשר הדדי בין הזוגות, וכך אנחנו בונים כבר חברה שבה כל זוג יחידה, דיפּוֹל (dipole), זאת אומרת, פלוס ומינוס שנמצאים יחד, משפחה, תא, והתאים האלה מתחילים להתחבר ביניהם, והופכים להיות לאיבר של הגוף הכללי שהוא כל האנושות. וכך אנחנו מתחילים לדרוש חברה עוד יותר גדולה, ועוד יותר רחבה, שתתמוך בנו. כי ככל שהאגו שלנו יותר גבוה, יותר גדול, והוא גם גדל כל הזמן, אנחנו צריכים תמיכה יותר גדולה. זה נקרא "ברב העם הדרת המלך", ה"גיבור בכמות". וכמה ש"הגיבור בכמות" גדל, כאשר החברה נעשית יותר גדולה, ונמצאת בשינויים כאלה ביניהם, אנחנו נעשים כל אחד במשפחה שלו, "גיבור באיכות". אנחנו יכולים לעלות מעל האגו שלנו באהבה בגובה גדול יותר. זאת אומרת, שגם גודל החברה קובע את הגובה של השגת תכונת האהבה, של תכונת האינטגרליות הזאת, של הקשר האינטגרלי שלנו.
וחוץ מזה, הקשר שאנחנו קונים בין הזוגות, בין הזוגיות, בין המשפחות, כבר מקנה לנו הרגשה של החברה החדשה. זה לא זוג שמסתדר יחד כך בחיים הפנימיים שלו בבית, בחדר השינה, אלא שיצאנו לרמה חדשה של החיים מחוץ למסגרת משפחתית. אנחנו באמת רואים שבכמות של הזוגות האלה, אנחנו הופכים להיות חברה חדשה. והחברה הזאת בעצם קיימת לפי החוקים של המשפחה החדשה. היחס ביניהם הוא אותו דבר, בהתחשבות זה לזה. ואני כבר לא מסתכל על הזוג השני, ומחפש כל הזמן את הדברים השליליים, "מי הם, מה הם, מה קורה אצלם?". אם אני מוצא בהם דברים שליליים זה בגלל האגו שלי, רק שהאגו שלי כבר נמצא ברמה אחרת, ברמה החברתית. עם בן הזוג שלי הייתי באגו שלי ברמה האישית, איתם אני נמצא באגו שלי ברמה החברתית. זאת אומרת, שזהו כבר האגו המערכתי.
אני עם בת הזוג שלי נמצא כתא אחד, כגוף אחד, אבל כלפי זוג אחר אנחנו כבר כשני תאים שנמצאים ביחסים ביניהם, ביחס החברתי. זאת אומרת, יצאנו כבר למשהו חדש. עד שאנחנו בונים את היחס בינינו, בין כל הזוגות האלה אנחנו נחשבים גם כזוג אחד, כיחידה אחת. אנחנו מתחברים בינינו כמו איבר בגוף הכללי, שכולו מבין את כל איבריו, זה את זה, ושכולם פועלים בצורת הוויתור ההדדי, כולם מלמדים זה את זה, נותנים דוגמה זה לזה איך מתגברים ומחזיקים זה את זה, וכן הלאה. ההחזקה ההדדית הזאת, כשאנחנו תומכים זה בזה, נקראת "ערבות".
ובחיים האלה שאנחנו רוכשים בינינו, אנחנו רואים ממש את העתיד הכללי של כל העולם. אנחנו פתאום מתחילים לדאוג ולראות שאנחנו צריכים תמיכה יותר רחבה, יותר גדולה, אולי של כל האנושות. ואז אנחנו רוכשים תמונה רחבה יותר על העולם, אם לפני כן הייתי רואה את העולם דרך מסננת, פילטר, מערכת או מטריצה אגואיסטית, הייתי רואה בעולם רק את מה שטוב לי או רק את מה שיכול להיות רע לי. כך האגו שלי היה מסנן את הדברים. אני לא הייתי רואה בכלל מה קורה בעולם.
חיים חדשים- שיחה 32 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה